רש"י על שמות ל׳:י׳

« רש"י על שמות ל׳:ט׳ רש"י על שמות ל׳:י״ב »

10 שפתי חכמים פתח ↗

על טומאת מקדש וקדשיו. פירוש כשידע הכהן שהוא טמא נכנס למקדש בשוגג כסבור שהוא נכנס לבית של חולין ולא של מקדש או שאכל קדשים וסבור שהוא אוכל בשר חולין או שהוא שוגג בטומאה ויודע שזה בית המקדש ובשר קדשים על זה היה מכפר פר ושעיר של יום הכפורים:

10 מזרחי פתח ↗

קדש קדשים הוא המזבח מקודש לדברים הללו בלבד ולא לעבודה אחרת. דאל"כ מה עניין זה לכאן:

12 שפתי חכמים פתח ↗

לשון קבלה כתרגומו כו'. מלשון לא תשא שמע שוא ולא לשון הרמה מלשון ישא פרעה את ראשך ומפני שצפה הקב"ה שעתיד לגזור גזירה עליהם במדבר הזה יתמו כתב בהן שאו את ראש וגומר אבל בלוים שלא נגזרה הגזירה עליהם כתב בהן לשון פקוד:

12 מזרחי פתח ↗

כי תשא לשון קבלה כתרגומו. מלשון לא תשא שמע שוא לא לשון הרמה מלשון ישא פרעה את ראשך ואף על פי שבמדרש רבי תנחומא ובויקרא רבה פירשוהו לשון הרמה ותלוי ראש כמו ומרים ראשי כיון שהוא רחוק מפשוטו של מקרא דאם כן שאו את ראש בני ישראל מיבעי ליה לא הביאו רש"י בפירושו אבל שאו את ראש כל עדת בני ישראל פירש אותו לשון הרמה מלשון ישא פרעה את ראשך מעליך כמו שאומרים לקוסטינר ארים רישיה דפלן כפי מה שפירשוהו במדבר רבה מפני שהוא קרוב לפשוטו של מקרא שהרי בישראל שצפה הקב"ה שעתיד לגזור גזירה עליהם במדבר הזה יתמו כתוב בהן שאו את ראש בני ישראל ובשבט לוי שאינו בכלל הגזירה כתוב בו פקוד את בני לוי במקום שא את בני לוי משמע שפירוש שאו מלשון ישא פרעה את ראשך מעליך הוא דאל"כ למה שינה הכתוב בלשונו וכתב בישראל לשון שא ובשבט לוי לשון פקוד וזאת הראיה תספיק להשיב להרמב"ן ז"ל במה שנסתפק ואמר ולא נתברר לי למה דרשו אוחו לגנאי ולא לשבח כמו שדרשו בויקרא רבה אין שאו אלא לשון גדולה כמה דכתיב ישא פרעה את ראשך והשיבך על כנך אמר הקדוש ברוך הוא נתתי לכם תלוי ראש כו' גם במה שהניח רש"י האגדה הזאת ותפש האגדה של מדבר רבה גם במה ששנה אותה מצורתה ששם אמרו שאו את ראש כאן נתן רמז למשה שאם יזכו יעלו לגדולה כמה דתימא ישא פרעה את ראשך והשיבך על כנך ואם לא יזכו ימותו כד"א ישא פרעה את ראשך מעליך ותלה אותך על עץ שמלת שאו מתפרשת לטובה בטובים ולרעה ברעים ורש"י ז"ל פירשה לרעה ולא לטובה ומה שפירש במלת תשא לשון קבלה כתרגומו ולא פירש במלת ראש לשון חשבון כתרגומו מפני שהאחד מתחייב מהאחר כי כשתפרש מלת תשא מלשון קבלה יחוייב שלא יהיה פירוש מלת ראש כמשמעה והספיק לו במה שפירש אחר זה לקבל סכום מניינם:

12 משכיל לדוד פתח ↗

כי תשא פיר״שי ז״ל ל׳ קבלה וכו׳ וכמוהו בפרשת משפטים לא תשא שמע שוא. ואף על גב דהכא פירשוהו במד׳ מל׳ הרמה אין דרכו של רש״י להביא אגדות כשאין נמצא שום קושי בפשט והרא״ם ז״ל כתב שלא הביאו לפי שהוא רחוק מפשוטו של מקרא דא״כ שא את ראש בני ישראל מיבעי ליה אבל שאו את ראש כל עדת ב״י פי׳ אותו מל׳ הרמה כפי המד׳ מפני שהוא קרוב לפשוטו ע״ש. ואחר המחילה אי מהא לא אירייא דהו״מ לאתויי מד׳ תנחומא הובא בילקוט דמפ׳ שא״ל הקב״ה למשה לא כשם שאתה סבור אלא אם בקשת לעמוד על מניינם של ישראל טול ראשי אותיות של שבטים ריש מראובן וכו׳ ואתה עומד על מניינם ע״כ שלפי המד׳ הוה א״ש לישנא דכי תשא. וגם מ״ש הרב דרש״י פי׳ בפ׳ שאו את ראש ע״פי המדרש בספרים שלנו לא נמצא מזה כלל:

13 שפתי חכמים פתח ↗

כמין מטבע של אש כו'. מדכתיב זה משמע שרימז לו על דבר:

13 משכיל לדוד פתח ↗

זה וכו׳ כמין מטבע וכו׳ הכי אי׳ בירוש׳ פ״ק דשקלים והק׳ הרא״ם אמאי לא הזכירוהו בגמ׳ פ״ג דמנחות דקחשיב ג׳ דברים שנתקשה משה מנורה ור״ח ושרצים. והניחו חלק ע״ש וכבר הק׳ כן התו׳ התם ותירצו דהתם לא חשיב אלא דברים שנתקשה ובהך לא שייך נתקשה אלא לפי שלא היה יודע בשום מנין אם לא היה מראהו ע״כ. ואמנם תירוצם ז״ל דחוק לומר שמשה לא היה יודע בשום מנין דאיברא דגרה אפשר דאכתי לא הוה ידע כמה הויא מכל מקום הו״מ לאגמרה לדידיה במשקל גרעיני שעורה וכיוצא בזה או לאסברה בדדמי כמעות שהיו נוהגים בהם במצרים. ונל״עד דא״הנ דלמאן דדריש דהראהו מטבע של אש היינו נמי לפי שנתקשה כמו אינך דה״נ יש קושי בדקדוק המשקל ומיהו ר״מ הוא דדריש הכי בירוש׳ שהבאתי לעיל ותמן תנינן בפ״ק דשקלים מש׳ ו׳ ואם שקל על ידו ועל יד חבירו חייב בקלבון א׳ רמ״א ב׳ קלבונות ופי׳ שם הר״ב דת״ק סבר הנותן מחצית השקל הכתוב בתורה פטור מן הקלבון דכתיב זה יתנו כזה יתנו ולא יותר ור״מ סבר הנותן מחצית השקל חייב בקלבון ע״ש והשתא ר״מ אייתר ליה תיבת זה דקרא ולכך דריש ביה מלמד שהראהו הק״בה וכו׳ אבל לת״ק לית ליה הך דרשה דזה דריש ליה לכדלעיל וכן העליתי בספרי על המש׳ והוכחתי כן מלישנא דהירוש׳ ע״ע. ומעתה הך סוגייא דמנחות דלא חשיב אלא שלשה דברים אזלא כרבנן דהלכתא כוותייהו. ורש״י הכא נקט דרשה דר״מ לפי שקרובה טפי למשמעות לשון הכתוב מלומר דאתא למעוטי הקלבון הפך דרכו של רש״י להביא בפירושו הדרשה היותר קרובה לפשט הכתוב אפי׳ יהיה נגד ההלכה. וכמ״ש הרא״ם בכמה מקומות:

13 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על דרך חיים פתח ↗

1007 פירוש - השכל מכתיב כיצד הדברים אמורים להיות באופן מדויק והחלטי על פי החכמה, ואינו ניתן להחלפה ושנוי. וכן כתב בבאר הגולה באר השני קפג:, וז"ל: "כל דברי תורה משוערים בשכל, וכאשר כראוי לפי השכל כך ראוי לעשות. וכמו שאמרה תורה דברים ד, ו 'ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם וגו", ואינו דת נימוסית, כי דת הנימוסית מניח הדברים לפי הסברא ולפי המחשבה, והתורה היא שכלית לגמרי, ואין התורה פונה אל הסברא". וכן שם בתחילת הבאר הרביעי שיא. כתב על דברי חכמים: "אשר הם בכל חכמה ושכל משוערים". ושם בבאר הששי קסט. כתב: "הרי כי הדברים האלו הם לפי החכמה מאוד משוערים, שידעו בחכמתם וכו'". ושם בהמשך כתב רכה:: "דבר זה ראוי שיהיה נקרא 'חכמה', לפי שהוא משוער בלי פחות ויותר, שדבר זה ראוי לחכמה". וכן נאמר שמות ל, יג "זה יתנו כל העובר על הפקודים מחצית וגו'", ופירש רש"י שם "הראה לו כמין מטבע של אש ומשקלה מחצית השקל, ואמר לו כזה יתנו". וביאר שם הגו"א אות ח ד"ה ויש בזה"ל: "ויש להקשות... מה חומר יש בה, עד שהוצרך להראות לו מטבע של אש... כדי שלא יקשה, איך תולה דברי תורה מה שיתנו לכפרה על נפשותם - במטבע, שכל מטבע משקל שלה נעשית כפי רצון המלך, או מי שהמטבע שלו, ודברי תורה הם משוערים בענין אלקי. ולכך אמר כי 'הראה לו מטבע של אש מתחת כסא הכבוד', לומר כי אין השיעור הזה הוא שיעור מטבע היוצאת בעולם מבלי חכמה ושעור אלקי, אך מטבע זה שעור אלקי יש בה, ולפיכך תלה בה התורה כפרת הנפש, ולפיכך הראה לו מטבע של אש". ובגו"א דברים פכ"ה אות כד כתב: "דע, כי כאשר ברא והעמיד הקב"ה יתברך העולם, מדד ושקל ופלס לכל אחד ואחד קיומו בפני עצמו, שלא יהיה כל אחד נוגע בחבירו כלל אפילו כחוט השערה. וכן כל הנמצאים בעולם משוערים, והוא השיעור האלקי אשר שיער את הכל" הובא למעלה פ"ד הערה 1864, ולהלן הערה 1380.

10 וכפר אהרן. מַתַּן דָּמִים:

11 אחת בשנה. בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, הוּא שֶׁנֶּאֱמַר בְּאַחֲרֵי מוֹת וְיָצָא אֶל הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר לִפְנֵי ה' וְכִפֶּר עָלָיו ויקרא ט"ז:

12 חטאת הכפרים. הֵם פַּר וְשָׂעִיר שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים הַמְכַפְּרִים עַל טֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו:

13 קדש קדשים. הַמִּזְבֵּחַ מְקֻדָּשׁ לִדְבָרִים הַלָּלוּ בִּלְבַד וְלֹא לַעֲבוֹדָה אַחֶרֶת:

10 רש"י על ויקרא פתח ↗

וכפר בעדו וגו'. וִדּוּי שֵׁנִי, עָלָיו וְעַל אֶחָיו הַכֹּהֲנִים, שֶׁהֵם כֻּלָּם קְרוּיִים בֵּיתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר "בֵּית אַהֲרֹן בָּרֲכוּ אֶת ה'" וְגוֹ' תהילים קל"ה, מִכָּאן שֶׁהַכֹּהֲנִים מִתְכַּפְּרִין בּוֹ, וְכָל כַּפָּרָתָן אֵינָהּ אֶלָּא עַל טֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר פסוק ט"ז, "וְכִפֶּר עַל הַקֹּדֶשׁ מִטֻּמְאֹת" וְגוֹ' ספרא; שבועות ז':

10 גור אריה פתח ↗

המזבח הוא מקודש לדברים הללו. שאין רוצה לומר שהוא קודש קדשים כמשמעו, דאם כן לא היה לו ענין לכאן:

12 יריעות שלמה פתח ↗

בד"ה כמו שמצינו כו' אין תועלת כו' ולי יראה דודאי דוד לא היה מונה אותם לגלגולת רק היה מונה השקלים ועי"ז היה נודע מנין שלהם ומה שהיה נענש היינו משום שהמניין היה שלא לצורך וכן הוא בהדיא במדרש והילקוט הביאו בסוף ספר שמואל והרמב"ן הביאו ג"כ בריש פרשת במדבר בד"ה תפקדו כו' ולפי זה ג"כ יתורץ מה שהקשה הרא"ם ז"ל בתר הכי כשפקד דוד את העם ושלח השליש ביד יואב כו' למה לא היה בהם המגפה דהיינו משום דאותו המניין היה לצורך מלחמה משא"כ בפעם הראשון שהיה המניין שלא לצורך ולכך נענש כנ"ל:

12 ברטנורא על התורה פתח ↗

כי תשא ולא יהיה בהם נגף שהמנין שולט בו עין הרע כמו שמצינו בימי דוד נראה דסבר רש"י שנגף שבא בימי דוד היה מפני שמנאן לגולגלת ולא נטל מהם כלום אמנם רבותינו אמרו במדרש כל מקום שנמנו ישראל לצורך הותירו שלא לצורך חסרו והביאו ראיה ממעשה דוד דנראה שלקח מהם כלום אלא שהיה הנגף לפי שמנאן שלא לצורך:

12 לבוש האורה פתח ↗

רש"י כשתחפוץ לקבל סכום מניינם לדעת כמה הם וכו' הוסיף רש"י מלת כשתחפוץ לקבל כו' מפני דלשון כי תשא משמע כי תשא כלומר כשתמנה אותם יתנו אח"כ מחצית השקל כו' לכך אמר רש"י שאין הפי' כן אלא הכי פירושו קודם שתמנה אותם כשתחפוץ למונאם יתנו מחצית השקל כו' וכמו שיתבאר בע"ה מהיכן למדו ז"ל לפרש כן:

13 מזרחי פתח ↗

זה יתנו הראה לו כמין מטבע של אש ומשקלה מחצית השקל ואמר לו כזה יתנו. במדבר רבה אבל במנחות פרק הקומץ רבה תנא דבי רבי ישמעאל שלשה דברים היו קשים למשה עד שהראם לו הקדוש ברוך הוא באצבעו ואלו הן מנורה וראש חדש ושרצים מנורה דכתיב וזה מעשה המנורה ראש חדש דכתיב החדש הזה לכם ראש חדשים שרצים דכתיב וזה לכם הטמא וי"א אף הלכות שחיטה דכתיב וזה אשר תעשה ובשמות רבה אחד מארבע' דברים שהראה הקב"ה למשה באצבעו לפי שהיה מתקשה בהם שמן המשחה שנא' שמן משחת קדש יהיה זה לי ומעשה המנורה ושרצים והלבנה ואלו שקלים לא קאמרי גם יש לתמוה מ"ש הני אי משום דכתיב בהו זה המורה על הרמוז שקלי' נמי כתיב בהו זה אבל גבי וזה הדבר אשר תעשה להם לקדש אותם זאת התורה אדם כי ימות באהל זאת חקת הפסח דין הוא שלא ידרשו בהם כלום משום דבשלמא גבי מנורה כתיב בה וזה מעשה המנורה ולא היה שם מעשה כי אם בשעה שעשא' בצלאל וגבי לבנה כתי' בה החדש הזה שפירושו המתחדש הזה ולא היה באותה שעה מחחדש אלא אחר שקיעת החמה שאז לא היה הדבור למשה כי אם ביום וגבי שרצים כתיב וזה לכם הטמא ולא היה שם שום טמא בעד שדבק עמו וכן גבי שקלים דין הוא שידרשו בו מפני שכתוב בו זה יתנו שפירושו זה השקל יתנו ולא היה שם שקל בעת הדבור אבל גבי וזה הדבר אשר תעשה להם לקדש אותם שהדבר מורה הדבר הספוריי וכבר היה אז וכן גבי וזאת התורה זאת חקת הפסח שהתורה והחקים מורים על ההוראה והגזרה ששניהם מורים על הדבור הספוריי וכבר היה שם לא הוצרכו לדרוש בה כלום ומשום דלגבי הלכות שחיטה דכתיב בהו וזה אשר תעשה על המזבח לא כתיב ביה לא דבר ולא תורה ולא חוקה המורים על הדבור הספוריי אלא וזה אשר תעשה שהוא כאילו אמר וזה המעשה אשר תעשה על המזבח והמעשה לא היה כי אם בשעת העבודה דרשו היש אומרים שהראה לו הקב"ה למשה כל הלכות שחיטה שלא היה מבין מהיכן היא המוגרמת כדפרש"י שם אבל תנא דבי רבי ישמעאל דסבירא ליה דפירוש וזה אשר תעשה על המזבח הוא על ספו' המעשה שבבקר תעשה הכבש הא' ובין הערבים תעשה הכבש השני ושתביא עם כל אחד עשרון סולת בשמן כתית רבע ההין ורביעית ההין יין שהסדר הזה הוא ספוריי וכבר היה בעת הדבור לא דרשו בו כלום וכמוהו וזה אשר תעשה אותה שלש מאות אמה שפירושו שבזה הסדר ראוי שתסדר התיבה בארכה ורחבה וגובהה שיהיה ארכה שלש מאות אמה ורחבה חמשים אמה וגובהה שלשים אמה ופתח התיבה בצדה ושתחלק גובהה לשלשה חלקים תחתיים שניים ושלשים לא דרשו בו שום אחד מחכמי ישראל כלום אך יש לתמוה על הי"א שדרשו גבי וזה אשר תעשה על המזבח ולא דרשו גבי וזה אשר תעשה אותה מאי שנא הכא דדרשי ביה ומאי שנא גבי וזה אשר תעשה אותה שלש מאות אמה שלא דרשו בו כלום:

13 דברי דוד פתח ↗

זה יתנו, הראה לו כמין מטבע של אש, הרא"ם וג"א האריכו בענין למה לא חשבו בגמ' ובמדרשים מטבע זו כמו שמכר מנורה וחודש ושרצים דכתיב בהו זה. ולעד"נ דשם לא מנו אלא דברים שנתקשה משה להבינם כי יש הרבה פרטיים בהם, ע"כ הוכרח הקב"ה להראותם באצבע, אבל כאן לא היה קושי במטבע של מחצית השקל ומה שהראה לו הש"י כאן נראה דרמז לו דקדושה גדולה יהיה במטבע שיתנו דהיא עצמה המטבע של אש שבאה מתחת כסא הכבוד, וע"ז אמר זה יתנו כלומר דבר זה עצמו ויוסיפו קדושה למעלה ע"י נתינת מטבע של כסף שלהם:

13 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על באר הגולה פתח ↗

381 ואינם מקריים וניתנים להחלפה ושינוי. וכפי שכתב למעלה בסוף הבאר הראשון ד"ה וכאשר תבין: "כי הדבר ששיערה התורה, אין ספק שיש לו טעם". ונאמר שמות ל, יג "זה יתנו כל העובר על הפקודים מחצית וגו'", ופירש רש"י שם "הראה לו כמין מטבע של אש ומשקלה מחצית השקל, ואמר לו כזה יתנו". וביאר שם הגו"א אות ח ד"ה ויש בזה"ל: "ויש להקשות... מה חומר יש בה, עד שהוצרך להראות לו מטבע של אש... כדי שלא יקשה, איך תולה דברי תורה מה שיתנו לכפרה על נפשותם - במטבע, שכל מטבע משקל שלה נעשית כפי רצון המלך, או מי שהמטבע שלו, ודברי תורה הם משוערים בענין אלהי. ולכך אמר כי 'הראה לו מטבע של אש מתחת כסא הכבוד', לומר כי אין השיעור הזה הוא שיעור מטבע היוצאת בעולם מבלי חכמה ושעור אלקי, אך מטבע זה שעור אלקי יש בה, ולפיכך תלה בה התורה כפרת הנפש, ולפיכך הראה לו מטבע של אש". וכן בתחילת הבאר הרביעי כתב על דברי חכמים: "ואשר הם בכל חכמה ושכל משוערים". ולהלן בבאר הששי ד"ה וכן מה שאמר כתב: "הרי כי הדברים האלו הם לפי החכמה מאוד משוערים, שידעו בחכמתם וכו'", ושם הערות 174, 551. וראה למעלה הערה 107.

« רש"י על שמות ל׳:ט׳ רש"י על שמות ל׳:י״ב »